תערוכות

התקופה העות'מאנית חוללה שינויים של ממש בעיר חיפה ובסביבותיה.

התערוכה מתמקדת בעשור הראשון שלאחר מלחמת העצמאות, בפרק הזמן שבו חדלה חיפה להיות עיר מעורבת, דו־לאומית, והייתה לעיר פועלים עברית.

התערוכה "מסכה ומאגיה" מציגה מסכות פולקלוריסטיות מאוסף המוזיאון לאמנות אפריקאית, אוקיינית ואינדיאנית במרסיי. למעלה מ־120 מסכות הן מאוסף רייכנבך, שלוקטו מפסטיבלים עממיים, בעיקר ממכסיקו.

אשכול תערוכות שעוסק בהיסטוריוגרפיה המקומית של העיר חיפה ובאופן שבו אמניות בנות הארץ מגיבות אליה. בעבודתן מגולמת העובדה שההיסטוריה, his-story, נכתבת בידי גברים והן מציעות חלופות לרישומה בדרכן הייחודית. האשכול כולל ארבע תערוכות:
מציאות מדומיינת, יעל ברתנא: Summer Camp, אפרת נתן: פוסע וקוצר ומנאר זועבי.

סיפור התהוותה של העיר חיפה בחמישים השנים הראשונות של המאה העשרים, המוצג באמצעות מאות תצלומים היסטוריים. התערוכה מתמקדת במרכיבים החיוניים להתהוותה של חיפה: מקומות תרבות ובילוי, מוסדות החינוך השונים, פתיחת הנמל בשנת 1933 והתפתחות התחבורה הציבורית בעיר לאורך השנים.

באוקטובר 1905 נחנך קו "רכבת העמק" כחלק מפרויקט הרכבת החיג'אזית, מחיפה לדמשק. התערוכה מספרת את סיפורה המיתולוגי של רכבת העמק באמצעות תצלומים, מפות, תצלומי אוויר, מסמכים ותכתובות.

מאיירים ישראלים מתייחסים בפריזמה אישית לאגדות קלאסיות, מתוך אגדות האחים גרים. מבין נושאי העיסוק ניתן למנות את תפיסת האגדה כמשקפת את החברה העכשווית, כמבטאת דחפים תת־הכרתיים, או כמשרתת ביקורת חברתית־פוליטית.

תערוכה מקיפה של רענן לוריא, אחד מציירי הקריקטורות הפוליטיות המובילים בעולם.

תעשיית השמן הייתה אבן היסוד של התעשייה המתחדשת והחלוצית בארץ ישראל. אחד המפעלים החלוציים במפרץ חיפה הוא מפעל "שמן". בתחילת דרכו, בשנת 1906, נקרא המפעל "עתיד".

תערוכה זו, שבמרכזה המדיום הגראפי של כרזות, היא מחווה לעשייה התרבותית של חיפה על פני תקופה של קרוב לשמונים שנה.