"מסיבת הרס": משיכון למגדל

חמישי, 30.05.19, 20:00

שבת, 08.02.20

אוצר/ת:

ד"ר הדס שדר

,

אפרת אבני מזא"ה

לפרטים נוספים:

04-6030800

שתפו

 

השיכון ציבורי נתפס כבעל דמות ברורה: בניינים טוריים אחידים בני שלוש-ארבע קומות, שנבנו בשנות החמישים והשישים. בסרטים הישראליים משנות השמונים ואילך ה"שיכונים" משמשים תפאורה למקומות העלומים של "ישראל השנייה". אלו הם המקומות הדחויים, הפריפריאליים, המזרחיים, שמתאפיינים בנוף עירוני מונוטוני. הם מייצגים את הפטרונוּת של הממשלה, שהחליטה על בנייתם ואִכְלסה אותם בעולים חדשים מעוטי יכולת ומחוסרי דיור, במטרה לממש את המדיניות הציונית של כיבוש המרחב. מה רבה אפוא השמחה שבמסגרת פרויקט "פינוי בינוי" יזמים פרטיים הורסים את השיכונים ובונים תחתם מגדלי מגורים מצופי אבן נסורה. "זוהי סיטואציה שכולם מרווחים בה", אומרים היזמים, בשעה שהם מכנסים מסיבות דיירים עם אורחים מכובדים לחגוג את פעולת ההרס, וכולנו אומרים "אמן".

התערוכה חושפת כי השיכונים הציבוריים אינם הומוגניים כפי שנוהגים לחשוב. הם מכילים טיפוסים שונים של מבנים שתוכננו ונבנו במשך כל שנות קיומה של המדינה עד ימינו – ולמעשה, החלו להיווצר עוד לפני הקמתה. עם הרס השיכונים הציבוריים נהרסים גם הערכים שהם מבטאים: שוויון, צניעות, דאגה סוציאלית מטעם המדינה לקורת גג לכל האזרחים, גם לאלו שהגיעו אליה כפליטים חסרי כול. עם הרס השיכונים נהרס גם ערך בסיסי המגולם בהם – ערך הקהילתיות. השטחים הפתוחים בין הבניינים שימשו למפגש שכנים ולמשחקי ילדים, ומאפיין זה תרם באופן משמעותי למימוש הרעיון של מיזוג גלויות ושל גיבוש קהילה חדשה.  

כיום מרבית הבנייה החדשה למגורים מבוצעת על ידי יזמים פרטיים. הרווח הכספי הפרטי מחליף את הצניעות והקהילתיות של פעם. ערך האינדיווידואליזם, שבוטל בעבר לטובת הכלל, מרים את ראשו בגאון. התשוקה לרמת חיים גבוהה ניצבת בראש. לא בכדי הפרסומות לדירות הנחשקות מספרות שהן נמצאות "גבוה מעל כולן", צמודות לשתי חניות, "מנותקות מהעיר" ו"מבטיחות שקט". לא במקרה הדימוי הנחשק הוא החלון הגדול של חדר המגורים הענק, שממנו רואים נופים ירוקים נטולי אנשים. במילים אחרות ניתן לומר כי האופקיות של השיכון הציבורי והאנכיות של מגדלי הבנייה החדשה אינן רק בגדר היפוך צורני, אלא הן מבטאות את המהויות החברתיות-קהילתיות המגולמות בהן.

תערוכה זו מבקשת לבחון את התכנון השכונתי בהתייחס לזיקה שבין מטרותיו הפיזיות והכלכליות לבין ההיבטים האנושיים והחברתיים הכרוכים בו. דיון זה נקשר לשאלות של מחויבות המדינה כלפי כלל אזרחיה וכלפי קבוצות מוחלשות. מחאת האוהלים בקיץ 2011 יצאה בראש ובראשונה כנגד אטימות הממסד וניכורו לסוגיית יוקר המחייה וחוסר האפשרות לרכוש דירה. בעקבותיה גובשו תוכניות כגון "לגור בכבוד" וחודשו תוכניות כמו "מחיר למשתכן", שנועדו לדאוג למלאי דיור ציבורי ולהוזיל את מחיר הדירות. אולם אלו הן בעיקר תוכניות כלכליות, המושתתות על השוק הפרטי, ואינן עוסקות בנושאים של התכנון השכונתי וערכיו, העומדים במוקד התערוכה.

כל תכנון שכונתי – בין אם מבוסס על בנייה ממלכתית ישנה ואופקית ובין עם על בנייה פרטית חדשה ואנכית – מבטא אידיאולוגיה. עלינו, האזרחים, לבחור מהי האידיאולוגיה המתאימה לנו, היכן נכון לנו לשכון, מהם הערכים הקהילתיים והסביבתיים המשמעותיים לנו ומהן החגיגות שראוי לנו לחגוג.

 

ערים תאומות: השיכון הציבורי בדיסלדורף

השיכון הציבורי בגרמניה התבסס בין שתי מלחמות העולם. השילוב שבין תיאוריית עיר הגנים הבריטית לבין בנייה מודרניסטית הניב שכונות רווּיות ירק סביב הערים הגדולות. משנת 1928 פותחו ונבנו בגרמניה בתי שיכון ארוכים שהועמדו באופן טורי, בדומה לבתים שנראה בשפע רב בישראל של שלהי שנות החמישים ושנות השישים.

לפני מלחמת העולם השנייה השיכון הציבורי באירופה היה מועט וביטא בייחוד תפיסת עולם סוציאלית ורעיונות של בינוי ערים וארכיטקטורה חדשנית. אחרי מלחמת העולם השנייה הוא התפשט בכל היבשת. ההרס, החורבן ומחוסרי הדיור הרבים לא הותירו מנוס מלקיחת אחריות ממלכתית של הממשלות האירופיות, ומהלך זה בא לידי ביטוי בבנייה אדירה של שיכונים ציבוריים.

בדיסלדורף שבמערב גרמניה יזמה העירייה את תכנונה ובנייתה של שכונת גאראת (Garath), המצולמת על ידי מרקוס לוּאיגס. המתכנן, האדריכל פרידריך טאמס, זכה בתחרות התכנון בשנת 1958. השכונה תוכננה ל-30,000 תושבים ונבנתה בין השנים 1972-1961. מדובר בבנייה ביוזמה ציבורית, בדומה לשיכון הציבורי במדינת ישראל.

התערוכה היא תולדה של שיתוף פעולה של מוזיאון העיר חיפה עם מוזיאון העיר דיסלדורף. היא מהווה נדבך נוסף ביחסי ידידות המתקיימים בין שתי הערים בתחומי התרבות, הספורט והמנהל. בשתי התערוכות, המתקיימות בשני המוזיאונים העירוניים, נבחנות סוגיות ערכיות, חברתיות וכלכליות המשתקפות בתהליכים אדריכליים במרחב האורבני.

 

האמנים המשתתפים:

רונה שחר/ אמיר תומשוב/אמנון ליפקין/ ענת רוזנסון בן חור/ דיוי בראל/ אורית סימן טוב/ אלי סינגלובסקי/ יגאל פליקס/גיא מרגולין/ נעמי סלייני/ עידו בק/ מאיה גרצפלד/ מרקוס לואיגס/  אנה וולנברג/ אוספים פרטיים וציבוריים

 

 

בשיתוף עם מוזיאון העיר דיסלדורף

 

 

 

למידע נוסף אנא השאירו פרטים וצוות המוזיאון ייצור עמכם קשר, תודה