100 שנה לארכיון הציוני המרכזי
הארכיון הציוני המרכזי בירושלים הוא הארכיון ההיסטורי של התנועה הציונית ומוסדותיה – ההסתדרות הציונית העולמית, קרן קימת לישראל, קרן היסוד, הסוכנות היהודית – ושל מוסדות היישוב היהודי בארץ ישראל. אוצרות הארכיון כוללים תעודות, תצלומים, כרזות, מפות, עיתונים ועוד. כל אלו משקפים את התחושות, ההתלבטויות, ההחלטות והמהלכים שנטלו חלק בשלבי ההיווצרות של התנועה הציונית ושל היישוב בארץ ישראל והיוו תשתית להקמת מדינת ישראל. הארכיון נוסד בשנת 1919 בברלין ומשנת 1933 נמצא בירושלים.
לכבוד 100 שנים לייסודו של הארכיון מוצגות במוזיאונים ברחבי הארץ תערוכות אחדות, המבוססות על החומרים השמורים בו. מוזיאון העיר חיפה בחר להתמקד באוסף הכרזות והכרוזים החיפאיים השמורים בארכיון. דרכו אפשר ללמוד על חיי היומיום בחיפה, על אידיאולוגיות חיים שונות שאפיינו תקופות בחיי העיר, וכן על מעצבים גרפיים ועל בתי דפוס מקומיים.
אוסף הכרזות כולל כ־6,000 פריטים משנות העשרים של המאה הקודמת ועד ימינו, ואילו אוסף הכרוזים כולל כ-35,000 פריטים. האוספים חושפים בפנינו את הנושאים שעמדו על סדר היום בשיח שהתנהל בין גופים וארגונים שונים לבין הציבור הרחב, וכן מאפשרים לנו להתוודע למיטב המעצבים הגרפיים שיצרו במשך השנים פריטים אלו. התבוננות בכרזות ובכרוזים מספקת דרך ייחודית לספר סיפור של מרחב עירוני מתפתח דרך מגוון תחומים והיבטים: שכונות העיר, האוכלוסיות השונות בה, העימותים ושיתופי הפעולה בין דרי העיר, פעילות בתחומי התרבות והספורט ועוד. בחלקה השני של התערוכה האמן עידו בק מגיב לאוסף הכרזות והכרוזים החיפאים באופן עכשווי, חדש ורלוונטי.
עידו בק
"אני, חיפאי"
עידו בק (נ. 1988) נולד וגדל בחיפה, והוא בעל תואר ראשון בתקשורת חזותית בבצלאל ותואר שני בתקשורת חזותית מטעם האקדמיה לאמנות וייסנזה בברלין. במהלך לימודיו בברלין פיתח בק משחק מחשב בשם "Me, The stranger", המתאר את חייו ואת חוויותיו כחיפאי. המסע שלו לברלין החזיר אותו אחורה בזמן, ודרך המשחק שפיתח הצליח לבטא 31 שנים של חוויה אישית וציבורית כאחד.
לצורך התערוכה התפתח המשחק הלאה והפך לחדר שלם, המתאר גם הוא היסטוריה עירונית. שתי היסטוריות אלו – של עידו בק ושל הארכיון הציוני – אוחדו יחד לכדי תערוכה אחת, למשחק אחד, לחוויה אחת כוללת המתארת את מסעו של בק בעיר שבה נולד, וכן את המסע המשותף של המתגוררים בעיר אז והיום. חלל זה בתערוכה הופך למרחב לילי, שבו אנשי העיר כבר ישנים והחיות יוצאות לשוטט ברחובות – כמעין משמרת לילה בעיר. כך, דרך משחק המחשב, האנימציות והדמויות של החיות, העיר מתגלה מנקודת מבט חדשה ומקורית.
שני חללי התערוכה חושפים בפנינו מרחב עירוני המגולם באמצעים חזותיים – דו־ממדיים ותלת־ממדיים – ודרכם אנו כצופים מתוודעים לעברה של חיפה, להווה שלה ואולי גם לעתידה של העיר.
התערוכה מבקשת לתת כבוד לאוסף הכרזות והכרוזים המרשים של הארכיון הציוני ולמצוא בו את הייחוד החיפאי דרך פרשנות רלוונטית וחדשה לאוסף ההיסטורי.
כרזות מהארכיון הציוני המרכזי
אוסף הכרזות של הארכיון מכיל כ־6,000 פרטים משנות העשרים ועד ימינו. בכרזות אפשר לראות מוטיבים אמנותיים מרשימים, שבהם השתמשו האמנים והמעצבים של התקופה. הכרזות היו אמצעי זול יחסית ליצירת קשר עם הציבור הרחב. הן נועדו להעביר מסרים ומידע ברחבי העיר ולתפוס את עינו של הצופה בעזרת הצבעים הבולטים והקומפוזיציות המיוחדות.
הכרזות, שהודפסו ברוב המקרים על נייר גדול, נתלו על לוחות המודעות ברחבי העיר ועסקו בנושאים רבים ומגוונים. דרכן אפשר ללמוד על חיי העיר, על התרבות ועל אופייה, וכן על היותן כלי פרסום יעיל. מכרזות אלו אפשר ללמוד רבות על האופן הרגשי שבו הועברו המסרים באותה עת ועל הערכים החברתיים החשובים ביותר. במהלך השנים אמנות עיצוב הכרזה הפכה לתחום בפני עצמו בתוך עולם העיצוב הגרפי. אפשר לבחון כרזות לא רק על פי התוכן שהעבירו אלא גם על פי סגנונן ועיצובן.
כרוזים (פשקווילים) מהארכיון הציוני המרכזי
אוסף הכרוזים של הארכיון מכיל כ־35,000 פריטים. הכרוזים מציגים מידע לציבור באמצעות מלל, ולהבדיל מהכרזות אין בהם איורים גרפיים. הם פורסמו מטעמם של גופים וארגונים שונים – כמו העירייה, המועצה, מפלגה מסוימת, משרד ממשלתי וכד' – ונתלו על לוחות המודעות העירוניים. המידע שהופיע בהם הכיל בדרך כלל הודעות רשמיות שהגורמים המפרסמים ביקשו להעביר בצורה גורפת. הנושאים הם רבים ומגוונים ומספרים לנו רבות על התקופה שבה הכרוזים נוצרו, בהיותם "הנוף הלשוני" של העיר.
המושג "נוף לשוני" מתייחס לנראוּת של השפה על גבי שלטים ומודעות במרחב ציבורי מסוים. הנוף הלשוני מבקש לקבוע את אופי המרחב העירוני, בייחוד באזורים או בערים שיש בהם אוכלוסייה מגוונת דוברת שפות שונות. הכרוזים שהופצו ברחבי חיפה סימנו את הטריטוריה של המוסדות החשובים שבידיהם היה מצוי כוח רב. מתוקף כוחם הם היו מסוגלים להפיץ בצורה נרחבת את השפה השולטת ואת ההחלטות הגורפות, וכך לבטא את שליטתם במרחב.
