זאב (וילהלם) אלכסנדרוביץ' (קרקוב, 1905 - תל אביב, 1992) הגיע לראשונה כתייר לארץ ישראל/פלסטין בסוף שנת 1932. הוא צילם בה מאות תצלומים וחזר לבקר במחצית שנת 1934 ובשנת 1935. בתקופת זמן קצרה זו יצר גוף עבודות מרשים ומקיף, המספר את סיפורו של האזור מנקודת מבטו הייחודית. עבודתו מוקדשת בעיקרה לתיאור החיים העשירים של האוכלוסייה המקומית, וחלקה הקטן מוקדש לנוף העירוני ולמרחב הטבעי.
תערוכה זו מתחקה אחר גישתו התיירותית של אלכסנדרוביץ', התרה אחר ההרפתקה הגלומה במקומות חדשים ולא מוכרים, באתרים היסטוריים ותרבותיים. בהיבט נוסף, התערוכה בוחנת את המבט הייחודי של הצלם - מבטו הזר, "המשוטט", במונחים השאובים ממושג ה"פלאנר" (flaneur) שמקורו בספרות הצרפתית של המאה התשע-עשרה ושבו עסק ולטר בנימין בהתייחסו לחוויית השיטוט העירונית.
בזיקה למסורת זו, אלכסנדרוביץ' הצליח בשיטוטיו לקלוט עוברי אורח אנונימיים וסיטואציות יומיומיות אזוטריות ולא מבוימות. התערוכה מסיטה את המבט מצורות התיישבות ציוניות מובהקות שתיעד אלכסנדרוביץ' במסעותיו לארץ ישראל/פלסטין; היא מתמקדת בנופים העירוניים של ערים בעלות היסטוריה עשירה ובלכידה של ההיבטים המקריים ובני-החלוף של ערים שוקקות, חיי מסחר והוויה מקומית.