ארץ, עיר, ילד, ילדה: ילדות בחיפה (1930 - 1960)

פתיחה:

שבת, 25.06.16, 20:00

נעילה:

ראשון, 11.06.17

אוצרת:

ליאת מרגלית

אוצרת: ליאת מרגלית

נגיש

לפרטים נוספים:

04-9115888

שתפו

ארץ, עיר, ילד, ילדה

זיכרונות מילדות בחיפה: 1960-1930

טיפוס על אורנים וריח עץ התאנה; פיצוח גרעיני אצטרובלים ושרשראות ממחטי אורן; קטיפת פרחים וטיול בוואדיות; חוף הים; אוטובוס של שבת בבוקר; בריכת בת-גלים ובריכת הפועל; מקפצה; מיני גלגלים מאולתרים; אופניים חדשים מהדודה מאמריקה; ברזלים; מדרגות; התיאטרון העירוני והספרייה; סרט צהריים בבית קולנוע – אלה הם מעט מן הזיכרונות שחזרו ועלו בתשובה לשאלה: מהי ילדות בחיפה?

תערוכה זו מתמקדת בשלושה עשורים שבהם חלו בחיפה תמורות מרחיקות לכת. במהלך שנות השלושים, בימי השלטון הבריטי, הלכו והבשילו תהליכים שראשיתם כבר בשלהי המאה התשע-עשרה, ולצדם התהוו יוזמות חדשות שהביאו לפיתוחה של העיר ולשגשוגה. בתקופה זו קלטה חיפה רבבות מהגרים יהודים שבחרו להשתקע בה והתארגנו לבניית שכונות מגורים חדשות, לצד מהגרים ערבים מכפרי הסביבה וממדינות סמוכות שנמשכו לעיר המתפתחת. לגידול זה היה ביטוי מרחבי מובהק: מרבית השכונות היהודיות החדשות התמקמו בהדר הכרמל וברכס הכרמל, ואילו השכונות הערביות העדיפו עדיין להתמקם בחלק המישורי והנמוך של המדרון, סמוך לעיר העתיקה, לנמל ולאזורי המסחר. חיפה המנדטורית הייתה לעיר בעלת פסיפס אנושי מיוחד. התגוררו בה מקומיים לצד מהגרים אירופים, סוחרים ויזמים ערבים לצד בעלי הון יהודים, פועלים ובעלי מלאכה לצד בורגנות עירונית אמידה. 

סיום השלטון הבריטי, אירועי מלחמת 1948 והקמתה של מדינת ישראל חוללו בעיר מפנה היסטורי. אזור העיר התחתית וסביבותיה ננטש ונהרס כמעט כולו במבצע הצבאי "שקמונה". השכונות הערביות, שהתרוקנו מתושביהן המקוריים, אוכלסו על ידי אלפי מהגרים יהודים שהגיעו אל העיר בהיותה שער לעלייה לארץ בזכות הנמל שבה. שכונות חדשות נבנו באזוריה השונים בקצב מהיר, וכן הוקמו מוסדות ציבור ותרבות וביססו בה את מקומם מוסדות להשכלה גבוהה. מ"עיר מעורבת" הפכה חיפה תוך זמן קצר ל"עיר עברית", המאכלסת בורגנות ציונית ותיקה ומיעוט ערבי לצד עולים חדשים מכל מרחב הלבנט ומאירופה. מעמדה כעיר הפועלים הלך והתבסס והיא קיבלה תפקיד משמעותי באתוס הלאומי כ"חיפה האדומה".

בתוך תמורות אלו שהתחוללו בעיר המתפתחת נולדו וגדלו ילדים. אלה חוו את העיר בקטן, תרתי משמע, ספגו וקלטו את הווי העיר לתוך חוויית הילדות שלהם – כל אחד בהתאם לשכונה ולמרחב הדמוגרפי שבו הוא צמח. לעומת החלל הביתי המשפחתי, בית ספר, התנועה ואף עולם תוצרי הילדות בארץ שנשלטו לחלוטין על ידי המבוגרים, המרחב החיצוני אִפשר לילדים לנהל מערכת חיים עשירה הרחק מעיניהם הפקוחות של הוריהם. הדירות הקטנות והצפופות הביאו את הילדים לשהות ממושכת בחוץ – בשכונה, ב"תנועה" ובמגרש המשחקים. העיר עמדה אז לרשות הילדים והציעה להם איזון ייחודי של עירוניות וטבע.

תערוכה זו היא תוצר של עשרות חפצים שהורדו מהבוידעם, צילומים שנשלפו מאלבומים אישיים וסיפורים שסופרו – בהתלהבות ולא פעם בערגה – על ידי ילידי חיפה ואלו שבילו כאן את שנות ילדותם בין השנים 1960-1930. זוהי רק נגיעה ראשונה, ודאי חלקית, המזמנת מחקר מעמיק על ילדות במרחב האורבני המקומי. אין חוויית ילדות אחת בחיפה אלא קיים מגוון רחב של חוויות אישיות שיש בהן נקודות השקה, ולעתים גם חיבורים בלתי צפויים, כתוצאה מן השהות במרחב עירוני אחד. אולם דומה כי בכל אלו יש געגוע לחיפה של פעם.  

 ליאת מרגלית

 אוצרת

למידע על הדרכות בתערוכה

למידע נוסף אנא השאירו פרטים ונציג ייצור עמכם קשר, תודה

עוד במוזיאוני חיפה