בלוג מוזיאוני חיפה

אני ליאור, כבר לא מכור

תערוכה חדשה במוזיאון חיפה לאמנות עוסקת בהשתלטות הדיגיטלית על חיינו. ליאור פרנקל יצא לגמילה, סחף את כל העולם וחזר עם תובנות בטור מיוחד לבלוג מוזיאוני חיפה

01 פברואר 2017

מאת: ליאור פרנקל

שתפו

תערוכה חדשה במוזיאון חיפה לאמנות עוסקת בהשתלטות הדיגיטלית על חיינו. ליאור פרנקל יצא לגמילה, סחף את כל העולם וחזר עם תובנות בטור מיוחד לבלוג מוזיאוני חיפה

 מה הפסדתי בלילה? | ליאור פרנקל

 

השעון המעורר צילצל בפעם השלישית. השעה שש וחצי בבוקר. אני שולח את ידי לכוננית שליד המיטה, תופס את הסמארטפון, ומכבה את השעון. בעין אחת פתוחה, אחת סגורה, אני מתחיל לבדוק מה הפסדתי בלילה: עשרה אימיילים בחשבון הג׳ימייל של הסטארטאפ, עשרים הודעות בוואטסאפ - מאמא, חברים ומקבוצה שאני לא זוכר מתי נרשמתי אליה. חמש הודעות פרטיות בפייסבוק, שבע נוטיפיקציות מהטוויטר, חמש באינסטגרם, ושלוש בעמוד הפייסבוק של החברה.

האור מציץ מהתריס, כשאני מעיף מבט על ממיר הטלוויזיה אני קולט שהשעה היא שבע ועשרים, ואני עדיין במיטה, מטפל בכל האירועים הכאילו חשובים האלו. עוד לא צחצחתי שיניים, לא התקלחתי, לא שתיתי קפה והצוואר שלי כואב. כך נראו חיי עד שנת 2013, בה קלטתי שאני מכור. שהטלפון החכם שאני כל כך אוהב - השתלט על הזמן, על הריכוז ועל הפנאי שלי. הוא מבטיח כל כך הרבה - אינטראקציות, בידור, תוכן, אהבה - אבל בפועל הוא פך אותי לעבד שלו. כלומר אני העבד של עצמי, ועוד מתוך רצון חופשי.

אין לי את מי להאשים במצב הזה. ואולי יש את מי?

באמצע שנת 2013 עוד עבדתי בסטארטאפ בו הייתי שותף, הייתי מתכנת אפליקציות האייפון של המוצר שלנו - ביליתי 15 שעות ביום מאחורי מסך מחשב, מפתח אפליקצייה לצפייה בסרטונים. מתוך רצון להבין איך אגרום למשתמשים באפליקציה שלנו לבלות בה כמה שיותר זמן - כי זה מה שיהפוך אותנו לחברה מצליחה - נרשמתי לסדנא. הסדנא עסקה בשאלה ״איך תגרמו למשתמשים להתמכר לאפליקציה שלכם״. אני זוכר את אותו הרגע בסדנא בה הרמתי את ראשי וראיתי סביבי 50 איש נוספים - כולם באו לשם כדי ללמוד את אותו הדבר.

פתאום חשתי תחושת קבס. הבנתי שאני חלק מהבעיה. אני מכור בעצמי, ובאתי ללמוד איך להפוך אחרים למכורים. הבנתי שבעוד לסיגריות או לאלכוהול מאד קל להצמיד את המילה התמכרות - עם הטלפון הסלולארי הגישה היא קצת אחרת.

"הבנתי שאני חלק מהבעיה. אני מכור בעצמי, ובאתי ללמוד איך להפוך אחרים למכורים. הבנתי שבעוד לסיגריות או לאלכוהול מאד קל להצמיד את המילה התמכרות - עם הטלפון הסלולארי הגישה היא קצת אחרת"


מחפש צורות בעננים

תוך מספר חודשים עברתי מהפך - כבר הייתי בצד השני. הקמתי פרויקט בשם "undigitize.me״ יחד עם שותפי, שי נצר, שמטרתו היא להעלות את המודעות להתמכרות שלנו לסמאטרפון. רציתי להעיר את עצמי ואת הסביבה - להראות לעצמנו איך אנחנו נראים. למה הפכנו. מה נהיה מאיתנו.

מתי בפעם האחרונה ראיתם מישהו יושב על ספסל בשדרה ומתבונן בעוברים ובשבים, מתי לאחרונה מישהו חיפש צורות בעננים או ישב בשקט מתחת לעץ, או הביט מחוץ לחלון הרכבת הנוסעת. מתי בפעם האחרונה ניהלתי שיחה עם חברים רצופה של שעה או שעתיים, מבלי להציץ בסמארטפון כדי לבדוק איזה אימייל או נוטיפיקציה מטופשת?

כשהתחלתי עם הפרויקט, גיליתי שהתחושה שלי משותפת להמון אנשים בארץ, ומסביב לעולם. יצאנו בקמפיין תמונות שגדל בצורה אקספוננציאלית. בקמפיין רואים אנשים שנמצאים בסיטואציה יומיומית, כשהטלפון נוכח בפריים, אבל הפוך. מדוע הטלפון נוכח? משום שלא השלנו את עצמנו שמישהו ירצה לזרוק אותו לפח. גם אנחנו לא נזרוק אותו לפח.

הסמארטפון הוא המצאה אדירה, ששינתה את העולם גם לטובה, לא רק לרעה. אז המסר היה מסר של שליטה. הטלפון נוכח, אבל אני מחליט מתי להשתמש בו, ומתי לא.

תוך זמן קצר המייל שלי התמלא במאות תמונות שאנשים שלחו לי מכל העולם שמראות אותם ברגעים כאלה שהם בחרו בעצמם. נהנית בארוחת בוקר, משחק עם הילד, גולש בים, מחפש מילים לסיפור, עושה יוגה, משוחח עם חברה, בחתונה של חבר. הפכנו את התמונות לפוסטרים יפהפיים והם הפכו לוויראלים ברשת ב-32 מדינות, זה הגיע כמובן גם לרדיו ולטלוויזיה. לחצו כאן לצפייה בגלריית התמונות המלאה.

פוסטר מתוך הקמפיין שהפך לויראלי ב- 32 מדינות וקיבל סיקור תקשורתי בישראל ובעולם


הקשר היצירתי

להתמכרות לסמארטפון יש השפעות בכל המובנים בחיינו. מאות מחקרים מראים השפעה על פגיעה בהתפתחות ילדים, על השפעה לרעה של יחס של מבוגרים לילדיהם כשהם בדיוק עם המסך, על פגיעות בריאותיות בעורף ובגב העליון בשל המנח בו אנחנו מקלידים עליו כשאנחנו עומדים או שוכבים.

וישנה גם ההשפעה על היחסים החברתיים שלנו - בין בני זוג, בסיטואציות חברתיות, וגם בינינו לבין עצמנו. החוסר בזמנים מתים - כמו הישיבה על ספסל או בהיה בחלון - פוגע ביכולת שלנו להיות יצירתיים, מסתבר. אלו הם הרגעים בהם המוח מחבר רעיונות, וכשאנחנו צורכים תוכן או משחקים במקום לבהות, הקשרים היצירתיים האלו פשוט לא קורים.

במקום לקרוא ל״זרקו את הטלפון לפח״, הכנסנו את המושג ״הדיאטה הדיגיטלית״. כמו עם שומן, סוכר, או פחמימות - אפשר לצרוך את הטלפון, אבל במידה, במודעות ובשליטה.

שנה אחרי, הופעתי בבולגריה מול 5,000 איש ב-TEDx, כדי לספר על המיזם - שגם שם התקבל בהבנה גדולה. יצרתי קשר עם פסיכתרפיסטית שמטפלת בילדים, עינב קשר, ויחד הוצאנו ספר ילדים. זהו סיפור על עולם עתידי שבו כל החיים מתנהלים בעולמות וירטואליים מתוך הכורסה, והילדים לא יודעים איך היו החיים פעם בכדור הארץ כאשר ילדים שיחקו בחוץ והתלכלכו ונפצעו. הספר מזמין אותם בעדינות להפחית את השימוש בטכנולוגיה, לנסות לצאת החוצה ולחזור ולהכיר את העולם דרך החושים שלהם ולא רק דרך משחקי מחשב או דרך פילטרים באינסטגרם.




בשנת 2014 הזמנו אנשים להיות חלק מפרויקט בין-לאומי שנקרא ״יום לא דיגיטלי״. היום הזה הוא תוצר של שיתוף פעולה עם מיזם אמריקני דומה בשם REBOOT שחוגג את היום הזה זו השנה הרביעית בניו יורק, לוס אנג׳לס וסן פרנסיסקו. הרעיון הוא לכבות את הסמארטפון, להניח בצד את הטאבלט, להיפרד מהפייסבוק, להתרחק מהאינטרנט ולהתמקד בפעילויות שנזנחו בעידן הדיגיטלי כמו שיחות פנים אל פנים עם בני משפחה וחברים. למשך 24 שעות.

היום הזה חל תמיד ביום שישי. בפעם הראשונה עשינו מסיבות בברים בלי טלפונים, ובשבת פעילויות בבתי קפה ושיעורי יוגה חינם. הופתענו כמה בעלי מקומות רצו לשתף פעולה - גם להם נמאס לראות את הלקוחות שלהם שקועים בטלפונים. השנה יחול היום הלא-דיגיטלי בשלושה במרץ. השנה, החלטנו להתמקד בתערוכת אמנות שתוצג בבר ה-Buxa בתל אביב ובאירועים נוספים שיפורסמו בהמשך, כולל הרצאות בנושא. התערוכה תכלול יצירות אמנות שעוסקות ביחס שבין האדם לסמארטפון. רוצים לקחת חלק? לחצו לפרטים נוספים בקול קורא. 
 

 

 
על הכותב
ליאור פרנקל הוא יזם, שותף-מייסד ב-nuSchool, כותב ומרצה בינלאומי על העולם החדש, יזמות, וטכנולוגיה. ליאור ייסד את Undigitize.me ב-2013. ספרו האחרון של ליאור - ״אני רוצה הכל״ הפך לרב-מכר בחודש הראשון שיצא.

בחזרה לעמוד הראשי של הבלוג

עוד במוזיאוני חיפה